<h1>כל בו סימן קכ"ז בשם התשב"ץ</h1>
<h2>דף לא:</h2>
וכששולחין את טענותיהן לבית דין על שניהם לפרוע [שכר] השליח. ומביא ראיה מפרק גט פשוט דאיתא התם שטרי (נדויין) [בירורין] שטרי טענתא כלומ' שכותבין טענותם אף על פי שקשה לו לנתבע לפי שהיה רוצה שיהיו שוכחין הטענו' אף על פי כן צריך לפרוע החצי שכר [בעל כרחו] כדאית' פרק זה בורר אם הוצרכו לשאול כותבין ושואלין לבית דין.
בהלכו' גדולו' פסקו שהנתבע יכול לדחו' את חבירו ולומ' לבית דין הגדול קאזלינן. אבל ר"ת פסק [דכל שכן] שהתובע יכול לכוף לנתבע לילך לב"ד [הגדול] אם לא היה רוצה הנתבע משו' דעבד לוה לאיש מלוה. אמנם אם הנתבע אומר אדון בעירי אין כופין אותו לילך לבית דין הגדול הואיל ופסקו ה"ג שאין לכופו. ואומר אני דוקא לענין הלואות יכול כל אחד לכוף את חבירו לילך לבית הועד לפי ה"ג נתבע ולפר"ת אפילו תובע יכול לכוף הנתבע לילך לבית דין הגדול אבל בשאר תביעות כל מי שרוצה לדון בעירו הן תובע הן נתבע אין חבירו יכול לכופו לילך לבית הועד. ומביא ראיה מפרק זה בורר דמקשה ואפילו לוה מצי מעכב והא אמר רבי אליעזר לא שנו אלא מלוה אבל לוה כופין אותו ודן בעירו. והוי פלוגתא דה"ג ור"ת (אי) [מי] יכול לומר לבית דין הגדול קאזלינן. וב"ד הגדול היינו גדול הדור אבל לבית הועד זהו לקהלה שיש שם מקל ורצועה. ואומר אני בכל תביעו' לבד מהלואות כל מי מהם שאומר נדון כאן אם שכנגדו אומר נלך לבית הועד כופין אותו ודן בעירו. וראיה מפרק זה בורר [דף כ"ג] מאי פריך ואפי' לוה מצי מעכב והאמר רבי אלעזר לא שנו אלא מלוה אבל לוה כופין אותו ודן בעירו. לישני מתניתין בשאר תביעות. ודוחק לומר אמתניתי' דפ"ק קאי דהא אוקימנא בהלואות. ואומר אני דאפילו בהלואות מצי לאוקומי וכגון שכופר ואומר [ד]לא הלויתני לא שייך למימר עבד לוה לאיש מלוה אבל היכא דאמר הלויתני ופרעתיך ניחא דפריך שפיר במאי אוקמת מתני' דזה בורר אי בשאר תביעו' קשיא תרוייהו דכל אחד ואחד יכול לכוף את חבירו ולדון בעירו. ואם בהלואה מוקמינן לה שאחד אומר הלויתיך ואחד אומר אין הלויתני ופרעתי (ד)נהי דממלוה לא תקשי דמצי מעכב מ"מ לכל הפחות מלוה תקשי ליה היכי מצי מעכב והאמר רבי אליעזר וכו'.
